אישה.אמא.סגר

ביום חמישי נגמר לי הכח, אחרי שלקחתי נשימה ועוד אחת ועוד ועוד.

זה היה שילוב של כמה דברים- קורת עץ שנפלה עליי לפני שבוע וחצי ומאז אני מדדה בצליעה וילדים שרבים בניהם או פשוט רוצים לאכול כל היום והזמן הזה בחודש שהרחם שלי מתנקה והלב שלי חשוף ורגיש יותר ואני פשוט רוצה שקט, שקט. ולכי תבקשי שקט עם שלושה ילדים בסגר.

זה בעצם די פלא שרק עכשיו נגמר לי הכח, לא ?

פלא.

כי בסגר הראשון, 5 חודשים אחרי הלידה בדיוק התחלתי לאבד אחיזה ושקעתי לדיכאון

ובסגר השני הייתי בדיוק בתחילת היציאה ממנו תחילת ההחלמה, העיבוד וההתחזקות.

לסגר השלישי הגעתי אחרי שלושה חודשים שבהם התחזקתי עוד יותר בגוף ובנפש

וגם הגעתי יותר מודעת לזה שאני זקוקה לנקודות זמן במהלך היום לעצמי, שאני משחררת דברים, מאפשרת לי זמן בערבים משמרת אנרגיה. שאני 'מחליפה איתו משמרת', סוגרת את הדלת של הסטודיו ועובדת או לפעמים סתם פשוט יושבת שם ומתאפסת לפני החזרה לא.ערב ומקלחות.

אבל אחרי ארבעה שבועות של סגר אחרי שאני מג'נגלת בין כל התפקידים שאני נדרשת להם והרגל שכואבת והזמן הזה בחודש ואחרי שעברתי את גבולות היכולת שלי כמה פעמים באותו היום פשוט הוצפתי וה.ת.פ.ר.ק.ת.י ובכיתי כמו שלא בכיתי הרבה הרבה זמן.

אז ארזתי אותנו ונסענו לשבת להורים שלי כדי להיות קצת ילדה

כזו שלא צריכה להיות אחראית כל הזמן ולדאוג לכולם כל הזמן ולסדר כל הזמן ולהאכיל וגם לזכור את עצמה איפשהו.

אלא פשוט ילדה שמקבלת קפה חם ועוגה טעימה ומרגישה אהובה ומוחזקת בעצמה.

זה עזר קצת אבל עדיין, רק קצת

או כמו שגיסתי אמרה, אנחנו צריכות 'שיקום' אחרי כל התקופה הזו. ושתינו צחקנו ובכינו וצחקנו מרוב שזה עצוב ומרוב שכולנו באותה הסירה.

עכשיו דמיינו את כל הקושי הזה יחד עם התמודדות עם דיכאון אחרי לידה כשגם ככה אין לך אנרגיה לשום דבר וכל מה שאת רוצה זה להיעלם, לשים את השמיכה על הראש ורק להיות לבד, בשקט, כי ככ חשוך לך.

דמיינו את כל הקושי הזה יחד עם הפרעת חרדה שמוציאה אותך משקט פנימי, שאת חסרת סבלנות, כועסת, מוטרדת (ולא יודעת אפילו ממה) שאת לא מצליחה להירדם והמערכת שלך על on כל הזמן ותוך כדי זה את צריכה איכשהו לתפקד... (?!)

דמיינו את כל הקושי הזה שניה אחרי לידה כשכל מה שאת רוצה פשוט להתאושש רגע בשקט מכל מה שעברת בין אם היתה חוויה טובה ובייחוד אם היתה טראומטית.

דמיינו את כל הקושי הזה יחד עם כל הקשיים שכולנו גם ככה חווים.

בא לי שזה יסתיים כבר, כי נגמר לי הכח וזהו.

בתמונה, אישה עייפה שבכל בוקר מקפידה להתלבש כדי להרגיש 'קצת' אישה.

1 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול