יומולדת 29 שמח לי

קצת לפני יום הולדת 28 שלי, כתבתי פוסט של סגירת מעגל. הרגשתי שכל הדברים מסתדרים לי במקום, שאני מבינה מה הכיוון שלי, מה יש לי לתת.

טסנו אז עם שלושת הילדים לרומניה, שחרי היתה בת ארבעה חודשים וחגגנו. את סיום הלימודים של מתן, את הלידה ואת יום ההולדת שלי.

הרגשתי אז ש'ניצחתי את זה' שצלחתי את החודשים הראשונים שאחרי הלידה בטוב ובעדינות. אני, עם 'סיכון מוגבר' לדיכאון שאחרי לידה כי הוא כבר היה לי במערכת והמוח יכול לחזור אליו בקלות עשיתי מה שיכולתי וידעתי וזה עבד הרגשתי שאני יכולה קצת לנשום לרווחה, שאני יכולה לומר שהפעם התקופה שאחרי הלידה היא אחרת.

בדיוק אז פגשתי איזו חברה - קולגה טובה שאמרה לי שגיל 28 הוא שנת הכח.

מה שלא ידעתי, שבדיוק אז כשהייתי בסיום ה'טרימסטר הרביעי' הדיכאון התחיל לחזור לי.

חגגתי את יום ההולדת עם מתנה שקניתי לעצמי, יום צילומים לי ולשחרי ולעסק שלי שמחובר בטבור לכל מה שעברתי ומשם אני פועלת.

וכמה ימים אחריהם, לאט לאט הלב שלי הלך ונחלש. ברמה שאפילו לא שמחתי בתמונות שאחכ קיבלתי [שיצאו יפייפיות ומדוייקות וככ אני] כי הדיכאון חסם לי את התחושה הנעימה והמרגשת מהן.

בגדול, אני חושבת שזו השנה הכי קשה שהיתה לי בחיים. כן, יותר מהדיכאון שהיה אחרי הלידה השניה. כי לקח לי זמן לעכל את עצם המחשבה שזה חזר לי ולהפסיק להיאבק ויחד עם הקורונה והסגרים שרק העצימו אצלי את כל ההתמודדות הזו, יצא תמהיל די קשוח.

זוכרת את עצמי נזכרת ב'שנת הכח' ואומרת לעצמי .. איפה אני ואיפה כח? מרגישה הכי רחוקה מהכוחות שלי.

זה מרגש אותי לכתוב וזה די בגדר נס בעיניי, שאני סוגרת את 'שנת הכח' שלי עם גילוי ברור ובהיר של הכוחות שלי כוחות אישיים, אישיותיים, חברתיים ועסקיים. ועם חיבור עמוק הרבה יותר לעצמי.

ומילה על - למה אני משתפת את המסע המשוגע שלי קבל עם ופייסבוק [ואינסטגרם] איך זה לא מביך אותי ולמה אני לא מרגישה 'אמיצה'-

כי - אני גיליתי שאני בדיכאון אחרי לידה בזכות אישה יקרה לי מאוד שהציגה את עצמה בקורס בו למדתי אז בשני משפטים - "שלום, קוראים לי...... ועברתי שלושה דיכאונות אחרי לידה מאוד קשים" שם נפלה לי הידיעה שזה זה. ומשם הדרך לטפל בעצמי היתה אפשרית הרבה יותר. מאז הבטחתי לעצמי שאני מדברת את זה. פשוט ככה. שאין מה להסתיר ואפילו להפך, זה מאפשר לי לשחרר כל כך הרבה אנרגיה של הסתרה. כי כולם יודעים וזהו, וכשנפגשים איתי , יודעים את זה עליי, אז אני לא צריכה לספר שוב ושוב וגם אם כן, ושואלים על זה, השיחה מתחילה ממקום עמוק יותר ומודע.

סוגרת את שנת הכח שלי ורוצה לאחל לי ולכולנו - לצמוח בגדול ממשברים והתמודדויות שיש לנו במהלך החיים, לגלות את הפירות מעמל הדרך ולזכות להנות מהם. לשמוח, לצחוק מלא, להיות מאושרים מרגעים קטנים ובעיקר פשוט לחיות.

בתמונה - אני, תוך כדי סדנה משפחתית בסטודיו שהוא הלב הפועם שלי, הבית שלי והמקום בו אני מגלה את הכוחות שבי כל פעם מחדש.

יום הולדת 29 שמח לי