top of page

איך תדעי אם זה דיכאון אחרי לידה

בא לי לכתוב

כי שבוע שעבר קרה מקרה קצה שהציף שיח על דיכאון אחרי לידה וכמה שאני שומעת שהנושא הזה עולה יותר ויותר למודעות, אנ מרגישה ורואה במציאות איך עדיין, כשזה פוגש את האישה ספציפית -

יש המון בהלה "מה קורה לי"

יש עדיין מלא אשמה "מה דפוק בי, אני גורמת לזה"

יש עדיין מלא בושה "אין מצב שאני מספרת את זה"


ובא לי לכתוב שאחד הדברים שמאוד עזרו והקלו עליי היה כששיתפתי, חברות או משפחה או מעגל קצת יותר רחב. ככה רתמתי אנשים להבין שאני עוברת משהו ואני צריכה עזרה, שזה לא הם והיחס שלי אליהם לא אישי, אלא זו אני ומשהו שעובר עליי ואני לגמרי צריכה אותם איתי בזה.


שעצם זה שפניתי לעזרה, עזר לי להרגיש ולהבין שזו לא אני שדפוקה או אני שאשמה, שזה משהו שבא אליי בלי שיכולתי ממש לשלוט בזה

ולמרות שזה כל כך מתעתע אני ממש לא עושה את לעצמי, אני ממש לא עצלנית או מפונקת ואני לא יכולה פשוט לקום מהמיטה או מהספה ולהבריא את עצמי


וגם ה'לדבר את זה' להכיר בזה, להכיר בתחושות החדשות האלה, גרמו לבהלה לאט לאט לרדת ובאמצעות טיפול רגשי גם להתחבר בחזרה לעצמי, לגוף ולתחושות שהוא מציף לפעמים , בלי להיבהל מהם עד אימה. משהו שם נהיה מוכר וכזה שאפשר לתת לו מקום וגם לעבוד איתו רגשית.


ואחרי שכתבתי את כל זה אני רוצה לכתוב כמה דברים שלמדתי במהלך הדרך שלי ב6 השנים האחרונות, כאלו שיכולים להיות עזרה ראשונה ממשית -


א.

התקופה שאחרי הלידה היא תקופה של פירוק לגורמים ובנייה מחדש של המשפחה, של הזוגיות של ההורות ושל האישה מול עצמה , בגוף ובנפש

טבעי, אנושי והגיוני עד מאוד שיש תנודות במצב הרוח מבוקר עד ערב

יכול להיות שתקומי בבוקר בלי חשק לכלום ובלי כוחות

ויכול להיות שיהיו לך רגעים של שמחה עצומה

יכול להיות שלא תהיה לך טיפת סבלנות לאיש שלך

ושניה אחרי זה תרגישי כמה את מודה שיש לך אותו

רכבת הרים רגשית של ממש


הגבול בין הנורמלי לבין התחלה של דיכאון יכול כל כך לתעתע ולא להיות כזו שאפשר לתפוס בתחושות ובמילים אז אנסה לשים כמה נק' אחיזה -


באבחנה הקלינית, דיכאון יקרא כזה כשהתחושות והסימפטומים מופיעים במשך שבועיים רצופים ומעלה


מה יכולים להיות הסימפטומים המורגשים -

• חוסר עניין והנאה מדברים של יום יום

• חוסר אנרגיה, עייפות כבדות או איטיות

• תחושה של ריקנות חוסר ערך ועצבות

• חוסר יכולת להירדם

• ירידה לא מכוונת במשקל הגוף

• אשמה עצמית ברמה גבוהה - "הכל בגללי" או כל המצב הזה קורה באשמתי

• חוסר ריכוז או חוסר בהירות מחשבתית - משימות יום יומיות רגילות הופכות להיות משימה קשה לביצוע עד בלתי אפשרית. מאיפה מתחילים ומה צריך בדיוק לעשות וגם קשה לקבל החלטות.

• מחשבות אובדניות


עכשיו, ממש לא בטוח שהכל יופיע ויכול להיות שאפילו רק סעיף אחד או שניים הוא כזה שקורה לך וכזה שאת מרגישה, אז איך אפשר 'לתפוס' שזה דיכאון שמגיע אחרי לידה?

בעיקר בעיקר אובדן עניין, חוסר חשק ומצב רוח ירוד שקורים למשך *שבועיים רצוף לפחות*


ב.

הרבה פעמים גם חוסרים תזונתיים או ברמות הברזל בדם משפיעים על התחושות האלה (מה שעשוי לקרות אחרי לידה)

הרבה פעמים אם אישה לא ישנה מספיק (כמו אחרי לידה) היא עשוייה להרגיש את התחושות האלה

הרבה פעמים גם אם לא נאכל טוב מספיק ונדאג לתינוק בלי להספיק לדאוג לעצמנו


עכשיו, לדיכאון יש רמות שונות

יכול להיות שזה יהיה דיכאון קל ויכול להיות שלאט הוא ילך ויעמיק

בכל מצב - את אנושית , את טובה את גיבורה

וגם ילדת ממש עכשיו, או לפני חודשיים או לפני חצי שנה או אפילו שנה

ויש עלייך שק של ציפיות לחזור לתפקד פיקס

אבל לא תמיד זה קורה כמו שמצפים

ולכל אחת יש את הקצב שלה גם אם זה נראה שכולן במרוץ ורק את ירדת לשוליים

זה ממש בסדר גמור שלפעמים את צריכה עזרה

זה לא מוריד מעצם היותך את

לפעמים אנחנו אלו שעוזרות לאחרות ולפעמים אנחנו אלה שנעזרות וזה ממש אבל ממש בסדר

באמת


מתוך זה כותבת כמה דברים שאני אומרת תמיד למי ששואלת אותי וטוב שיהיו בתודעה -


1. בדיקות דם- אם יש תחושות גופניות כמו לחץ בחזה, עייפות או כבדות, חוסר ריכוז וכדו' שווה לבדוק אם יש חוסרים כל שהם שאפשר למלא בקלות ולהחזיר לגוף משאבים שהוא זקוק להם

מה כדאי לבדוק- המוגלובין, מאגרי ברזל, B12, מגנזיום, תפקודי בלוטת התריס


2. משהו שאפשר לשים לב אליו וגם אנשי טיפול תמיד שואלים עליו - איך את ישנה ? ואיך את אוכלת?

•אם את לא מצליחה להירדם גם שהתינוק ישן או כשמישהו שומר עליו והכל רגוע או באופן כללי בלילות

זו נורת אזהרה

• אם אין לך ממש תאבון או שאת אוכלת מהר מדיי בהיסח הדעת או בלי שאת מרגישה שהאוכל מתעכל ומזין אותך כמו שצריך זו גם נורת אזהרה


3. מה החברות, הסביבה או המשפחה יכולות לעשות בשבילך-

•לשלוח הודעה או לקפוץ לרגע עם משהו טעים

גם אם היא לא עונה , גם אם היא לא נחמדה, גם אם היא דוחה אתכם פעם אחר פעם אל תפסיקו לנסות, אל תתייאשו ממנה 🙏 זה לא היא , זה הדיכאון שעוטף אותה וממש יכול להיות שהיא מעריכה את זה מאוד בתוכה רק לא מצליחה לתקשר את זה אליכם.

• עם הזמן למדתי שכל מה שאני צריכה (ונראלי כולנו צריכים) זה מישהו שמכיל ושומע אותנו בלי להיות שיפוטי לתחושות שלנו, בלי לתת עצות. פשוט להיות שם בנוכחות ולחבק. אז מספיק שתגידו "אנחנו אוהבים אותך" מספיק שתחזיקו לה את התקווה שהיא תצא מזה, גם אם היא תגיד אלף פעם שהיא לא מאמינה. מספיק שתשקפו לה שזה נשמע ממש ממש קשה להתמודדות ואתם איתה בזה, מספיק שתתנו לה חיבוק גדול וחם כל אלה כבר ממש יכולים להכניס לה אוויר שמשמעותי לריפוי.


ג.

טיפול רגשי זו מתנה

היא משמעותית מאוד לתקופה המטלטלת הזו ששקעת בה למצולות ואת לא רואה שומדבר מבעד לחושך הזה

ובאמת, בנימה אישית - אחרי שהתאוששתי מסערת הדיכאון, החלמתי והתאוששתי המשכתי אותו ואני ממשיכה עד היום ואני יכולה לומר שזו היתה ועודנה אחת המתנות הכי טובות שנתתי לעצמי בשנים האחרונות ובייחוד מהגילויים והריפויים שמתאפשרים בשקט של אחרי הסערה והגלים של החיים עצמם


טיפול תרופתי זו גם מתנה

לפעמים זה מה שהמערכת שלנו צריכה

לפעמים צריך איזון כימי והחזקה משמעותית יותר לנפש

זה לא הופך אותך למשוגעת

זה לגמרי משאב שמספק תמיכה משמעותית

וזה גם לא לכל החיים

אותי זה הציל, הנשים, החזיר לחיים - חד משמעית

ואחרי תהליך שעברתי איתם, אני חיה בשלום גם עם זה


טיפול אלטרנטיבי תומך

כמו דיקור, פרחי באך או הומאופתיה זה לגמרי משמעותי ויכול לעזור למערכת עוד קצת להתחזק


ספורט אומנות או מוזיקה

זו לא קלישאה, זה באמת מוכח מחקרית

תעשי מה שעושה לך טוב, מה שממלא אותך ונותן לך משמעות, מה שיכול להפריש אנדורפינים שירפדו קצת את הלב הכואב שלך

את קודמת לכל :) הגבולות שלך קודמים לכל :)


פיוו.. כתבתי את זה

שולחת לחמי ומתפללת שיגיע למי שצריכה שיגיע

וייגע ממקום נכון ומיטיב

♥️


בתמונה, פשושה שכבר בת 3 וחצי

ושזכתה באמא שלה בחזרה

(וגם האחים שלה כמובן)

15 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page