רשת

קצת כואב לה

משהו לוחץ , מושך , דורש.

יש איזה בלון שהיה מלא חיים

ועכשיו מרגיש קצת רפוי ועייף.

יש לה ילדים, שניים.

מתוקים מדבש.

הם משמחים אותה,

מצחיקים אותה,

הם כאלה שובבים.

מחזירים אותה להיות ילדה שוב,

ממלאים אותה

והחיבוק שלהם נותן לה כח,

נותן לה זריקת מרץ

כשכבר הרגישה שאין לה מאיפה להביא את עצמה אליהם.

אבל לפעמים,

קצת כואב לה

הם מושכים קצת יותר מדיי את החוט שלה.

החוט שמחזיק את הרשת עליה היא נשענת.

הרשת קצת עייפה,

קצת איבדה צבע

קצת איבדה מהחיות שהייתה בה,

היא קצת שכחה את עצמה.

היא עסוקה במה היא 'צריכה' ו'חייבת'

במקום במה היא 'רוצה' ו'יכולה'.

אז אולי מה שהרשת זקוקה לו

ומה שהגוף זקוק -

זה שהיא תיקח נשימה עמוקה

ותקשיב לעצמה.

מה הכי נכון לה כרגע,

מה ימלא אותה

מה ימלא את הרשת שלה,

מה יחזיר לה את החיים ואת החיות שהיתה בה.

אולי איזה חום כזה כמו תנור,

אולי שיר או ניגון.

אולי מגע מלטף.

אולי להרגיש שהיא לא לבד,

שהיא צריכה תמיכה.

שהיא צריכה עצירה קטנה,

שתמלא לה אוויר לנשימה.

ואז הרשת שלה תתמלא בחזרה -

לאט לאט,

בקצב שלה.

ותוסיף בכל פעם,

עוד קצת צבע

ועוד קצת חיות

והיא תחזור להיות פחות כואבת

פחות לחוצה

ויותר מלאה,

אוהבת

ונושמת.

.