יש לי יחסים מורכבים עם כדורים כימיים אפילו שכבר הרגשתי אז, איך הם עזרו לי להתאושש.
יש איזה משהו בהם, שגורם לי להרגיש שהם כאילו עושים את כל העבודה. שאם הם עוזרים לי להרגיש טוב יותר ואם לא הם, לא הייתי מצליחה להתאושש אז מה זה שווה בעצם ? כאילו , זה בזכותם זה לא אני.
יש לי יחסים מורכבים עם כדורים כימיים
כי 4 חודשים אחרי הלידה האחרונה כשבדיוק הרגשתי שאני לא צריכה אותם יותר והורדתי בהדרגה 5 מג ואחרי שבוע עוד 5, בזהירות רבה, בודקת צעד צעד שזה באמת הזמן פתאום התחלתי להרגיש איך משהו שם יצא מאיפוס וגם כשהעלתי מיד חזרה הם כבר לא עזרו
ואחרי שההם כבר לא עזרו החלפתי לכדור אחר מתחילים נמוך ומעלים בהדרגה שבוע אחרי שבוע ועד ש מ ר ג י ש י ם ש א ו ל י יש איזושהי הטבה יכול לעבור חודש ואולי חודש וחצי כמעט ומה קורה אם גם הכדור הזה לא מזיז שום דבר?
זה מה שקרה לי.
אז צריכה לגייס עוד כוחות אחרונים שאין לי מושג מאיפה יש לי אותם ולנשום עמוק ולדעת שיש לפניי עוד כמעט חודש שלם של סבל עם התחושות שבמצב הנוכחי ושל עלייה בהדרגה של כדורים אחרים עד ל .אולי. תחושה של הטבה (בעזרת ה)
יש לי יחסים מורכבים עם כדורים כימיים
כי כמו לכל כדור כימי יש להם תופעות נלוות ואין לדעת כמה ואיך הם ישפיעו עליי כי לכל אחד התגובה הגופנית היא סובייקטיבית וכמו שהכל מפחיד כשמתמודדים עם הפרעת חרדה ודיכאון ככה גם זה, ה'איך זה ישפיע עליי', מפחיד.
יש לי יחסים מורכבים עם כדורים כימיים אבל
הם אלה שעזרו לי לחזור לנשום.
ממש כמו אחרי שמנשימים אדם שטבע ופתאום הוא חוזר להכרה, משתעל ונושם שוב. ככה הכדורים
אחרי כמה שבועות התחלתי להרגיש כמו כוח חזק ששולף אותי מהמצולות ומאפשר לי שניה להתאפס, מאפשר לי להפסיק להתמודד עם הרעש הבלתי פוסק שהיה לי במוח ועם חוסר השקט שהיה לי בגוף. מאפשר לי רגע פשוט לנוח. (ואוי כמה זמן שלא הייתה נחת בתוכי)
משהו כמו גבס או אם תרצו קביים שמחזיקים לי את הנפש במקום שמקבעים אותה מהרצון שלה להתעופף מקרקעים אותה ואז ככה בעצם - מאפשרים לה להתחיל להירפא ולהחלים.
עד כדי שהבנתי שאני מעדיפה את התופעות הנלוות על פני התחושות הקשות.
יש לי איתם יחסים מורכבים אבל הם היו מה שהנפש שלי הייתה צריכה אז בנתיים אני אומרת עליהם תודה.