"אני מלווה עטופה ומושגחת"
זה מה שאמרתי לעצמי
כשהלב שלי חשש מחוסר הוודאות
לקראת הלידה האחרונה
"אנחנו מלוות עטופות ומושגחות"
זה גם מה שחזרתי ואמרתי לשחרי כשהרחם והיא אמרו לי שזה מה שהן צריכות לשמוע
כשהיא עוד היתה בבטן בשבוע 42
זה גם מה שאמרתי לה בלידה
כשהיא היתה בין שמיים וארץ
כשהראש יצא
והגוף נתקע
"אנחנו מלוות מושגחות עטופות, ה' איתנו כל הזמן.... בואי, הוא איתנו יד ביד "
"אני מלווה, עטופה ומושגחת"
זה גם מה שאני מרגישה עכשיו,
בתקופה שלאחר הלידה
שהיא לא 'חופשה'
כי הרי חופשה היא בדר"כ ביציאה מהשגרה.
וכאן
בתקופה שלאחר לידה
זה יותר זמן של בית
של שגרה חדשה
של היכרות חדשה עם מי שאני
אחרי שתבניות שהיו בי קצת התנפצו,
עם כל גל של ציר שהתנפץ בתוכי
וכמה מבנים שהיו בתוכי קצת השתנו
עם כל ירידה של מים
מרגישה מלווה
עטופה
מושגחת
שהרי המסע הזה לא מסתיים בלידה הפיזית עצמה
אלא ממשיך
בלידה של 'אני' חדשה ישנה
והסתגלות
ואני מרגישה עכשיו
מלווה, עטופה ומושגחת
בכל צעד
ובכל תנועה
ובכל רצון פנימי
מושגחת מאי פעם.